עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

"רק על עצמי לספר ידעתי," כתבה רחל המשוררת.
"צר עולמי כעולם נמלה."
יושבת וחושבת, מה אני יכולה לומר על עצמי. לספר. מי אני? מה אני? למה אני?
אין למה. רק מי ומה.
"רק על עצמי לספר ידעתי," ואיני יכולה להגיד דבר על עצמי.
"צר עולמי כעולם נמלה," אומרת. אמת.
באתי לספר על עצמי, על השקפתי מתוך עיניי נמלה, קטנה וזעירה בעולם גדול ומוחץ.
"גם את דרכי – כדרכה אל צמרת –
דרך מכאוב ודרך עמל."
כי רגשותיה ומכאוביה של נמלה בעולם גדול ומוחץ צריכות להיכתב. צריכות מקום להקרא.
"למה קראתם לי, חופי הפלא?
למה כזבתם, אורות רחוקים?"
אז אולי בכל זאת יש למה.

בחיבה,
אני.
חברים
100% MEWhiteNightdoctor Hronatearsכבר לא כאן
זאתיPureBlackohmymeonlymesee from the heartalice
TigerLilyLonelyGirlyehavHere To LoveBoka55
נושאים
i love

אני אוהבת לראות את השם שלך.
אני אוהבת לראות את החיוך שלך.
אני אוהבת לראות את השיער שלך.
אני אוהבת לראות את העיניים שלך.
אני אוהבת לראות את השפתיים שלך.
אני אוהבת לראות את הפנים שלך.
אני אוהבת את הפרצופים שלך, במיוחד כשאתה מופתע.
אני אוהבת לראות את הקמטים הקטנטנים מצידי העיניים שלך כשאתה צוחק.


אני אוהבת לראות אותך צוחק.
אני אוהבת לראות אותך שמח.
אני אוהבת לשמוע אותך צוחק.
אני אוהבת לשמוע אותך מדבר. אני אוהבת את הקול שלך.
את הצרידות המצחיקה שבו,
את הטון שבו אתה מדבר.

אני אוהבת את המבטים הנוקבים שלך, אני אוהבת לראות אותך מרוכז.
אני אוהבת לראות אותך משחק בשיער שלך, שעות.
אני אוהבת לראות אותך בכלל, לדעת שאתה שם, גם אם אני לא.

תחבק אותי ככה קרוב, אתה שומע?
ואל תיתן לי ללכת, לעולם...
אני אוהבת את זה ככה, אתה יודע?
לא רציתי אחרת מעולם.

אני חיה את הזמן שאתה נוגע
מדמיינת לי חיים שלמים שלא היו
מתקנת כל דבר כשהוא גורע
מתענגת על זמנים שלא חלפו

ואתה שם מסתכל
מסובב אותי במבטך
ואתה זה שאומר
אני אוהב אותך, כל כך.
מעבר

לרוב, להגיע למקום חדש ולהתחיל מאפס זה הדבר הכי נורא שקיים. אתה לא מכיר אף אחד, הכל זר ומוזר בעיניך.
חוקים חדשים, אנשים חדשים, נופים חדשים.
דברים שהתרגלת אליהם במשך כל כך הרבה זמן פשוט מושלכים לפח, כאילו לחצת דיליט על תיקייה מלאת תמונות ישנות במחשב.
לפעמים הדיליט הזה הוא דווקא די טוב. מקום חדש, אנשים חדשים, כמעט חיים חדשים. מתחילים הכל מאפס, מההתחלה. אף אחד לא מכיר אותך, והפעם זה לא מינוס, אלא פלוס. יתרון ענק שיכול לגרום לך לחייך ולרקוד מרוב אושר.
אתה יכול להיות מי שאתה רוצה, להכיר לאנשים את "עצמך החדש" איך שאתה רוצה, רק כי החלטת. אתה יכול להישאר כפי שהיית קודם, או לשנות את האופי שלך, ואף אחד לא ידע בחיים.
אתה מתאים לעצמך את החיים החדשים שלך לפי איך שאתה רוצה שהם יהיו.
למרות שהגישה הזאת נשמעת מפתה וכמעט מוצלחת, לצערי אני עדיין בקבוצה של הגישה הראשונה. שונאת התחלות חדשות, שונאת מקומות חדשים ולא מוכרים, שונאת להתחיל את הכל מחדש.
אדם בודד

איך פתאום קם אדם ומרגיש את החושך
ואני מצייר אנשים בלבן
הוא עומד ולא זז, הוא רחוק מהאושר
וחולם על חיים שהיו לו מזמן

מסתכל על הנוף, מנגן על גיטרה
ומרעיד מיתרים מול אוזניים ריקות
הוא רואה נערה, מדמיין אותה שרה
המפרט מתרטב בדמעות עצובות

הוא לא יודע שהשקט שנגמר
לא יחזור היום, ולא מחר
הוא לא יודע שעיניים עייפות
רק מחפשות מקום לבכות,
הוא לא יודע שהוא לא לבד.

כשהים נעלם, מתחבא בתוך חושך
הוא מתרחק מהחוף השקט והקר
הוא מוחא ת'דמעות, וצופה לו באושר
שם באופק, רחוק, בין גלים נעלם

הוא לא יודע שהשקט שנגמר
לא יחזור היום, ולא מחר
הוא לא יודע שעיניים עייפות
רק מחפשות מקום לבכות,
הוא לא יודע שהוא לא לבד.

איך פתאום קם אדם וטועם את החושך
כשאני רק רואה את האור הלבן
הוא עומד ובוכה, מתגעגע לאושר
וחולם על חיים שהיו לו מזמן.
אחיות או לא להיות

אי אפשר יותר ללכת על הדרך בלי למעוד.
אי אפשר יותר לצחוק מבלי לבכות.
הזכרונות מתחלפים בצעקות רמות
עקיצות דבורים שלא נעלמות בעור.
אי אפשר להריח יותר פרחים שבדרך
השביל יתרומם וישרוט אותך בברך
אי אפשר יותר להרים מבט למעלה ולראות שמיים כחולים
הכחול התחלף לאפור רפאים.
הציבו בפני בחירה אחת, שאלת המיליון
מי אמר את זה? אחיות או לא להיות.
זה בסדר לבכות, ילדה

זה בסדר לבכות, ילדה קטנה.
החיים הם כאן במתנה.
אף אחד לא הבטיח שהם שלך לנצח. בסוף הם נעלמים ממך.
זה בסדר לבכות, ילדה קטנה.
אנחנו כאן במתנה.
מחכים בעולם ביניים למשהו טוב יותר.
אדם לא נולד לחיי נצח,
הוא מקבל מתנה מאלוהים ליום ההולדת הראשון.
אבל בסוף לוקחים ממנו את המתנה,
אולי בגלל שהוא לא אוהב אותה.
אולי בגלל שהוא כבר לא צריך אותה.
אולי פשוט בגלל שזה הזמן שלה לחזור.
זה בסדר לבכות, ילדה קטנה.
לשחרר דמעות זה מותר כשהולכת מתנה.
זו מעין ברכת פרידה,
שתעביר אותה אל העולם הבא.

פוסטים בנושא שירים
אודות השתיקה
23/10/2014 17:07
BlackChamomile
שירים
עוד שתיקה. היא רועמת. מרעישה. צורמת באוזן, כמו קול חריטה. המבט, זוג עיניים שפוזלות מעבר לזרוע כדי להציץ, לבחון בחשאי, לוודא. השתיקה ממשיכה לרעום בקולה המעיק. היא סמיכה, אפשר לחוש בה, לגעת, לאחוז בבשרה. היא מתוחה, שתיקה של כעס. היא מלווה בניחוח נעים, של בושם חדש, שתיקה מרירה שמהולה במתוק.  המשך...
5 תגובות
למה?
14/10/2014 09:31
BlackChamomile
שירים, אהבה
למה חזרת? למה עכשיו? לא הספיקו לך החודשים ההם? למה הופעת שם, עומד וצופה בי מהצד, למה לא יכולת להיעלם? למה הגעת, כשחולצתך חדשה ומגוהצת? ודאי ידעת שגם אני אהיה. למה צצת שם, בין פיסות של חושך? אחרי שחשבתי שהכל הסתדר. למה לא התקת מבטך, והמשכת להביט בי? בוחן אותי,  המשך...
3 תגובות
פרח מגן עדן
02/10/2014 21:45
BlackChamomile
שירים
קטפתי לי פרח בגן עדן שצבעו ורוד כתום. הוא היה דומה קצת לחרב ובגלל זה אהבתי אותו. קטפתי לי פרח בגן עדן ושמרתי אותו בכיס קטן. פתאום הוא עקץ אותי, והתבוססתי בשלולית של דם. שמרתי את הפרח מגן עדן כשדמי עוד מכתים את קצה קוצו. עכשיו הוא ממש נראה כמו  המשך...
6 תגובות
שירים שרציתי
13/09/2014 15:26
BlackChamomile
שירים
שירים שרציתי לכתוב. פעם מזמן. תמונות קטועות של עצב וכאב, הנשפכים כמפלים של דמעות על לחיים קרות, ומתבוססים בדם. שירים שרציתי לכתוב. על היום ומחר. מארועי האתמול שמהדהדים בראשי, והשאירו חותם. שירים שרציתי להביע בכתב, שנחרטו בלב, כאש על פלדה. על אהבה נטושה ועל כאב מלבב שטופח וסומר על עור  המשך...
3 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
על אדן החלון

אני יושבת לי על אדן החלון
על המדרכה למטה נח לו שם עלון
אני חושבת לי,
איזה יום יפה היום.

שקיעה אחת, שקיעה שניה, אני סופרת כבר שלוש
לא יוצאת לי מהחדר עד שלא אפסיק לחשוש
אני אוחזת בידי ומדמיינת את ידך
ממשיכה לבהות בעלון שעל המדרכה
חושבת לי,
איזה יום עצוב היום.

אור,
בוקע מהחלון
גורם לי לעוף רחוק
מחשבותי, עפות להן...
אור,
שמשכיח את כאבי
מעיף את אכזבותי
וגורם לי לחשוב
על איזה יום היום
אני אוהבת אותך, כנראה

אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך, אבל קשה לי להגיד את זה.
אני אוהבת אותך, אבל קשה לי לשמוע את זה.
אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה לדבר על זה.
אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה לחשוב על זה.
אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה לחלום על זה.
אני אוהבת אותך, אבל כואב לי.
כואב לי שאתה כאן.
כואב לי שאתה שם.
כואב לי שאתה לא מתייחס אלי.
כואב לי יותר שכן.
כואב לי שאתה לא מדבר אלי.
כואב לי יותר כשכן.
כואב לי לאהוב אותך, אבל כואב לי לנסות לא לאהוב אותך, יותר.
אני אוהבת אותך למרות שאני לא אוהבת לאהוב אותך.
אני אוהבת אותך אולי בגלל שאני לא אוהבת.
אני אוהבת אותך מסיבה כלשהי, זה בטוח. אבל מהי?
אני אוהבת אותך כי אני פשוט אוהבת אותך, כנראה.
לעזאזל איתך!

כן, אתה. אתה אתה!
אתה, שגרמת לי להסתכל עליך בצורה שונה.
אתה, שגרמת לי לאהוב כל חלק וחלק ממך.
אתה, שגרמת לי להסתכל על הדברים הטובים, ולמחוק את הפגמים שלך.
אתה, שגורם לי לאהוב אותך.
אתה, שלא מחזיר לי אהבה.
אתה, שגרמת ללב שלי להשבר.
שוב. ושוב. ושוב.
לעזאזל איתך, אני שונאת אותך, ואוהבת אותך כל כך.
זה הגיוני?
כנראה שכן.
לעזאזל איתך.

קשה לראות את האמת כשהיא שקופה
בעיקר בגלל שזה לא מה שאני רוצה
המועקה בלב נהפכת הקלה
ואז חוזרת לעצמה

לפעמים אני רוצה לעוף רחוק
לפרוש כנפיים
מרגישה כמעט תמיד כל כך לבד
לא רוצה לפקוח עיניים